הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

הפקולטה למדעי החברה הישראלית

דני זקן

האוניברסיטה העברית בירושלים עמדה בחודשים האחרונים במוקד של ויכוחים פוליטיים, מהמאבק של הנהלתה בעד לארה אל קאסם, סטודנטית תומכת BDS שבאה ללמוד בירושלים, ועמדה בפני גירוש (https://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/originals/2018/10/israel-palestinians-us-lara-alqase-barak-medina-bds.html) ועד מרצה שהתעמתה עם סטודנטית במילואים שבאה במדים לשיעור. לפי דיווח ב"הארץ" (https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.6809504) המרצה קרולה הילפריך קיבלה איומים בעקבות הפרשה ובסופו של דבר החליטה, בעקבות המתקפות עליה, לצאת לחופשה ללא תשלום וביטלה את כל שיעוריה בפקולטה למדעי הרוח, עד להודעה חדשה.

הפרשה הזו העלתה מחדש את הקונפליקט בסוגיית לובשי המדים באוניברסיטאות. הקמפוסים בעולם המערבי, ובמיוחד בעקבות מחאות שנות השישים בארצות הברית ואירופה, מסמלים את מעוזי החירות והדמוקרטיה ובמידה רבה גם את ההתנגדות למיליטריזם. אלא שבישראל המצב מורכב בהרבה. שירות החובה לצעירים היהודים בגיל 18, שאליו מצטרפים גם רוב הצעירים הדרושים ורבים מהבדואים, הופך את לובשי המדים לחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית והרחוב הישראלי. מוכרת התופעה של תיירים המגיעים ונבהלים לרגע מהחיילים במדים ומהנשקים הנמצאים ברכבת, באוטובוס ובמסעדה, עד שגם הם מתרגלים. גם בקמפוסים מסתובבים כמובן לובשי מדים, סטודנטים אזרחים במילואים או חיילים בשירות סדיר או קבע הלומדים בתכניות שונות של האוניברסיטאות.

האוניברסיטה העברית זכתה לאחרונה במכרז של צה"ל לתכנית לימודים מיוחדת לצוערים של חיל המודיעין, המשובצים לאחר הלימודים לתפקידי קצונה במערך המודיעין של צה"ל. אין מדובר בתכנית חדשה ועד השנה אוניברסיטת חיפה הייתה זו שהכשירה את הקצינים. צוערי התכנית אמורים ללמוד בין השאר קורסי חובה בחוג ללימודי האיסלאם באוניברסיטה, ואחת מהמרצות הבכירות בחוג, הפרופסור ליאת קוזמא יצאה בחריפות נגדה. בפוסט שפרסמה בפייסבוק (https://twitter.com/kann_news/status/1110800990498967553)  כתבה בין השאר כי בשל הכנסת החיילים לכיתות תהיה השפעה על תכני הלימוד ועל תחושותיהם של הסטודנטים ובעיקר הסטודנטים הערבים. עוד כתבה כי הדבר יפגע בלגיטימציה של החוג בחקר המזרח התיכון בשל העובדה כי יהפוך למשרת של הממסד הביטחוני, "החוג יגויס לשירות צבאי" כדבריה.

ביקורת חריפה יותר מתחה עמותה בשם "אקדמיה לשוויון" המאגדת אקדמאים מהשמאל. העמותה פרסמה הודעה ולפיה, התכנית תגרום להרמת מעין "בסיס צבאי קטן" בתוך הקמפוס, ותפקיע חלק ממנו לשליטה צבאית. לטענת "אקדמיה לשוויון" הצבא יוכל למנוע כניסת עובדים ערבים למתחם וישנה את המשטר בקמפוס ממשטר חופשי לצבאי. (https://www.facebook.com/academiaforequality/posts/2265829110339742?__tn__=K-R)

עוד נטען כי הצבא יוכל להתערב בתכניות הלימודים ולפקח עליהן. למעשה שתי הטענות לא מדויקות, שכן האחריות האבטחתית בכל הקמפוסים נתונה בבלעדיות לאנשי הביטחון של האוניברסיטה, ולא יהיה שום מתחם שייסגר עבור הסטודנטים חיילים. גם תכניות הלימודים הן באחריות מלאה של המרצים בלבד וללא מעורבות של הצבא.

ועם זה "אקדמיה לשוויון" מעלה טענה שכבר הושמעה בנושא זה ולפיה הסטודנטים הערבים יחושו לכל הפחות שלא בנוח, אם לא מאוימים ממש, מנוכחות חיילים במדים בשיעורים. "נוכחות החיילים גרמה לאובדן היכולת להתבטא בחופשיות ובאופן ביקורתי במהלך השיעורים" נאמר בהודעה ביחס לתכנית שהופעלה כאמור קודם לכן באוניברסיטת חיפה. יצוין כי אין מניעה שהחיילים יישאו נשק גם בקמפוס אך בתכנית הזו החיילים לא מביאים עימם את הרובים האישיים לקמפוס.

העניין מסתבך עוד יותר בשל הנוכחות הגבוהה של סטודנטים ערבים ישראלים וגם פלסטינים ממזרח ירושלים בחוג ללימודי האיסלאם.

טארק יאסין, מרכז פעילות הסטודנטית במפלגה הערבית יהודית חד"ש, אומר כי התכנית הזו מבטאת את המיליטריזם באוניברסיטאות ויוצרת תחושה שאינך במוסד אקדמי, אלא בארגון בטחוני. הוא מסכים כי נוכחות חיילים תפגע ביכולתם של סטודנטים ערבים להתבטא בחופשיות. לדבריו האוניברסיטאות הן בדרך כלל מקום המפגש האינטנסיבי הראשון של צעירים וצעירות ערבים עם החברה הישראלית, וכשפתאום אתה מוקף באוניברסיטה בלובשי מדים, התחושה לכל הפחות היא של חוסר נוחות. ומי יודע, הוא מסכם, אולי ביום קשה של הפגנות ואולי מלחמה בחוץ – עלול חייל כזה להרים את הנשק ולירות בסטודנטים ערבים, כפי שעשו טרוריסטים יהודים כלפי ערבים בעבר.

יוסרה, סטודנטית בחוג ללימודי האסלאם, אומרת כי אמנם כבר התרגלה לראות חיילים סטודנטים בקמפוס, ובהם לדבריה ידידה יהודיה שיום אחד הגיעה במדים בגלל שירות מילואים, ומאז היא מתקשה לדבר איתה בחופשיות. צריך להבין שחייל ישראלי במדים ונשק מהווה איום בהגדרה עבור ערבי פלשתיני-ישראלי, גם אם מדובר באיום סמלי בלבד. "אני לא פוחדת" היא אומרת, "אבל בהחלט ארגיש לא בנוח בכיתה שבה יושבים לצידי לא מעט חיילים".

פרופסור ברק מדינה, רקטור האוניברסיטה העברית, אומר כי הטענות עלו מקרב מיעוט קטן מבין המרצים וכי אמנם יש אתגר, אבל כאוניברסיטה ציבורית ברור שגם האוניברסיטה העברית צריכה לאפשר את לימודי החיילים. לדבריו, נקודת המבט של הנהלת האוניברסיטה היא שיש דווקא תועלת מהשילוב של ערבים וחיילים; האינטגרציה תיצור שיח ושני הצדדים ירוויחו מהמגע הזה. הוא הוסיף כי יש סטודנטים ערבים שדווקא התעניינו במפגש כזה, שהוא בעל ערך חשוב ומשמעותי.

מהקמפוס הירושלמי, במרומי הר הצופים, נשקפים העיר העתיקה על כיפות המסגדים, החומה, צריחי הכנסיות ומגדל דוד, העיר המערבית עם מגדלי המגורים, בתי המלון והשכונות המשתרעות על הרי ירושלים. הנהלת האוניברסיטה מאמינה כי היא יכולה לשלב בתוכה את המורכבות של החברה הישראלית, חיילים לצד ערבים שאינם משרתים. הערבים היו מעדיפים סביבה מאיימת פחות, נטולת חיילים חמושים, אבל כך נראית החברה הישראלית כולה.

.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-מאי 5, 2019 על ידי ב-כללי.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: