הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

שואה שלנו?

שיר גרויסמן

בין אם אנחנו בעלי רכב פרטי, בין אם ממשיכים להטעין את כרטיס הרב-קו באוטובוסים או בין אם, רחמנא לצלן, אנחנו מכתתים את רגלינו במזג האוויר השרבי – קשה לפספס את שלט החוצות הצבעוני שעליו נכתב באותיות קידוש לבנה "הסטורי של אווה – אם היה אינסטגרם לילדה בשואה".

השלט המדובר גרר תגובות רבות, שעוד עלו בכמותן עם חשיפת הפרוייקט שעומד מאחוריו. מדובר באיש עסקים ישראלי אשר הפיק סדרה שכל פרקיה יועלו בצורת "סטוריז" באפליקציית אינסטגרם, המוכרת לכולנו. הסדרה מבוססת על סיפורה האמיתי של אווה היימן, ילדה יהודייה שגוללה את עלילות חייה ביומן במשך שלושה חודשים, עד אשר נספתה במחנה אושוויץ. הסדרה מצולמת על ידי שחקנית המגלמת את אווה, באמצעות הטלפון הנייד שלה. באמצעי התקשורת סופר על העלות הכספית הגבוהה שהייתה כרוכה בצילומי הסדרה ועל הניסיון לשוות לה מראה אותנטי ככל הניתן, בין היתר באמצעות הכנסת טנקים לסט הצילומים. עם זאת, אי אפשר שלא לתהות על קנקנה של הסדרה מבלי לשאול מספר שאלות: האם ראוי לדבר על השואה באינסטגרם?

כשראיתי את השילוט לראשונה, התגובה המיידית שלי הייתה הלם, שאלתי את עצמי לאן הגענו בתור חברה והאם לא קיים גבול שאותו אסור לחצות. מאוחר יותר הבנתי שלשאלה הזו יכולות להיות תגובות מגוונות. מצד אחד, יש שטוענים שהעלאת נושא שקיים עבורו קונצנזוס בישראל לגבי היותו רגיש במיוחד, כמו השואה, לאינסטגרם, היא חיובית. מדובר באפליקציה שצברה פופולריות כה רבה בקרב הצעירים בישראל ובעולם ולטענתם הסדרה תתרום לחשיפתם של בני נוער וצעירים לשואה, בעידן שבו מספרם של הניצולים הולך ופוחת. בסך הכל – אולי מדובר במעין "If you can't beat them – join them". חלק מבני הנוער לא בהכרח מתעניינים בנושא באופן עצמאי, וממילא ראשיהם מביטים, חלק לא מבוטל מהזמן, במסך הטלפון הנייד. אולי העלאת הנושא למקום שבו הם ממילא נמצאים, תגרום לכך שהם לא יוכלו להתחמק ממנו ואולי אף יגלו בו יותר עניין אם יצולם מזווית חדשה ומרעננת, השונה מז'אנר סרטי השואה הקלאסיים המוכרים לכולנו. מעבר לכך, בעוד היומן המפורסם ביותר מתקופת השואה הוא זה של אנה פרנק, קיימים אינספור סיפורים של ילדים ובוגרים מתקופת השואה שהותירו חותם אחריהם, המגולמים בציורים, בספרים ולעיתים גם ביומנים. צילום סדרה המבוססת על מקרה אמיתי, יעלה בוודאות את המודעות לסיפורה האישי ולאופייה המיוחד ואולי אף יהווה דרך להנצחתה, על ידי ילדים ישראלים בני גילה שייחשפו אל הסיפור.

אלו המתנגדים להעלאת הנושא באינסטגרם יוכלו לשאול: האם ראוי לשחוט כל פרה קדושה רק כדי להשיג מטרה מסוימת? בין אם המטרה היא חינוכית או כלכלית גרידא, האם יצירת "סטוריז" בנושא השואה ופרסום, בו מופיעה יד המצלמת "סלפי" על רקע גדרות תיל בשלטי חוצות, מרדדים את הנושא? הרי ילדים בשואה כלל לא חשבו שיום אחד הם יצולמו לצורכי "סטורי". מצד שני, ייתכן כי בשואה גם לא חשבו שיופקו סרטים עלילתיים כה רבים אודות קורות חייהם. אז על מה התרעומת? רק על הפלטפורמה בה הסדרה תשודר?

מזה מספר שנים נדונה השאלה העוסקת במקומו של זיכרון השואה במציאות הישראלית של ימינו. אנחנו מנסים להיאחז, עד כמה שניתן, בזיכרונות ובשורדי השואה שעוד עימנו. בבית הספר עושים את זה בשבילנו; מפיקים טקס מושקע משהו, משמיעים שירים מרגשים ומקריאים קטעים שכתבו אנשי עדות. אחר כך אנחנו יוצאים אל חיים עצמאיים ונראה כי עלינו לדאוג בעצמנו להמשיך ולקיים את אותו הזיכרון, כדי שלא יישאר רק בגדר שתי דקות דומיה בודדות. לשם כך הוקם פרויקט "זיכרון בסלון" בו ניתן להתארח בסלונם של אנשים פרטיים, לעיתים בצירוף אנשי עדות, ולקיים שיחה ערה על השואה. התארחתי בסלון שכזה בשנתיים האחרונות ובעיניי מדובר באפשרות טובה לשיח נעים ומכבד שרוצה להמשיך לדעת ובעיקר להמשיך לזכור. בהינתן אפשרות כזאת, האם ניתן להחשיב את סדרת האינסטגרם החדשה בתור אמצעי לגיטימי נוסף שכל אחד מאיתנו יכול לבחור האם לאמץ?

אני לא יודעת אם יש תשובה אחת ברורה לשאלה זו, נראה לי שלא קיימת תשובה חותכת שביכולתה לגבור על שאר הדעות. אבל הבנתי שיש מספר דרכים להתבונן על הסוגיה ואולי החשיבות המירבית נמצאת פשוט במציאת הדרך המתאימה לכל אחד.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-אפריל 30, 2019 על ידי ב-כללי.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: