הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

למה אני לא מצביע

אביאל פז

"סליחה אדוני, אפשר דקה מזמנך בכדי לענות על סקר קצרצר?"

"אממ… לא..?"

"נהדר, אם הבחירות היו מתקיימות ע כ ש י ו, למי היית מצביע? לביבי, לגנץ, לגבאי או בכלל ליהודה גליק?"

"טוב ששאלת, חברי היקר עורך הסקרים, כיוון שלא אצביע לאף אחד מהם ואף לא לאחרים"

דממה. ואז הוא הלך שלם לביתו, ואני התעוררתי.

 

נתחיל מניתוח קצר של עולם החדשות והעולם האישי של כל אחד מאיתנו, רגעים ספורים לפני יום הבחירות הקדוש. מי מאתנו לא נחשף למצעי בחירות? (היום עוד יותר, כשזה כל כך נגיש לנו ברשתות החברתיות. אני עוד זוכר איך היינו יושבים מול הטלוויזיה ורואים מצעי בחירות משודרים בערוץ 1 או 2, מי כבר זוכר אותם בכלל).

מגיע מועמד – לא רשימה, לא תקנון או מצע מסודר, אלא מועמד – מישיר מבט לעדשת המצלמה ומנסה לשכנע אותנו בשלל קסמים רטוריקנים ויפים (כן, שמנו לב שהפוני שלו נוטה שמאלה, בזמן שהעין פונה מעט ימינה. ממש האיש של כולנו) למה אנחנו, האיש הקטן והמכריע, צריכים להצביע לו, האיש הכריזמטי והמשפיע.

דמעות, זמזום של "התקווה" מאחורה, קונפטי, מסך יורד. מחיאות כפיים סוערות לאחד והיחיד…. הקופירייטר! (והדובר שעזר לכתוב את המלים בדקדוק, וצוות הפרסום שהגה את הרעיון של הצבעים והתאורה, והחייט, והסנדלר וכל מי שעזר בתפאורה).

כי למעשה כבר שנים שאנחנו לא בוחרים במפלגה באמת. המפלגה לא אומרת את מה שהיא אמרה קודם לכן, והיא משתנה בהתאם לרשימה שמרכיבה אותה. אנחנו גם לא בוחרים במועמד, כפי שנהוג לחשוב בתקופת הפרסונליזציה שאנחנו נמצאים בה, אחרת לא היה צורך בכל הקמפיינים המפוארים האלו והיה מספיק רק לספור למי יש יותר דרגות על הכתף, איקסים על הנשק או חותמות בדרכון (או סמים קלים בכיס האחורי?).

לא. האמת היא שאנחנו מצביעים היום לשואו. למופע ראווה. למי יש מוח יותר יצירתי ויותר אפשרויות הפקה. כי כל השאר לא באמת חשוב.

 

לפני שנים, בקורס כתיבה שיווקית אי שם במרכז הארץ, נחשפתי לראשונה לאמירה שמהדהדת לכל קופירייטר זוטר מאחורי הראש: "אין דבר כזה פרסום רע". כלומר, קודם כל תהיה על המסך. לא משנה איך, העיקר שיזכרו אותך. עכשיו, כשאתה צבוע בצבע מסוים אתה יכול להתחיל להחדיר את המסרים שלך לקהל.

קחו לדוגמא את אורן חזן, ח"כ (לשעבר) שאני אישית דווקא תופס ממנו איש גדול מאוד. הוא פרץ את חומות הכנסת בצבע ייחודי: "העממי, ליצן החצר, שלא דופק חשבון ולא מתנהג לפי הכללים". אז נכון, מה אתה נדחף לסלפי עם נשיא מדינה? ומה אתה נכנס לתוך הדברים של ח"כ אחר בזמן מליאה? יש בזה כדי לעורר סלידה. אבל תפסו אדם אקראי ברחוב ותשאלו אותו מי זה אורן חזן, מה הדעות שלו ואת מה הוא מייצג? שאלתם? נהדר. לפני שהבחורצ'יק הזה מהרחוב בורח, תשאלו אותו בבקשה גם מי זו אתי עטייה? קרן ברק? חיים ילין? ברור שתקבלו תשובות, אבל כמה?

ועכשיו, חזן מודיע על הקמת מפלגה משלו ומה הוא עושה? ממנף. הוא מספר על ההתפרצויות בכנסת, על ההוצאה של זועבי מהכנסת ועל הסלפי עם טראמפ. הוא מדבר אל העם ומראה להם שהוא אחד מהם. השאלה היא לא: האם זו גישה טובה? האם הוא מרוויח ככה קולות, יותר מאשר מפסיד? לא. השאלה האמתית היא: איך הוא מצליח לקבל חשיפה לסרטון?

והתשובה, אני מקווה שאתם איתי, מספיק ברורה עכשיו- הוא בנה לעצמו שם. העם יודע מי הוא, ולעם אכפת. וכשלעם אכפת, גם לעיתונאים ולכלי התקשורת אכפת ולכן גם יסקרו את זה ואפילו יציירו קריקטורות על זה בעיתונים. כלומר, הבאזז הראשוני כבר נעשה, ועכשיו הוא "אושיה פוליטית". מכאן והלאה הדרך נעשית קלה יותר.

ועכשיו אפשר לחזור לטענה המרכזית והיא שאנחנו בוחרים במופע ראווה.

כי, בדיוק כמו מותג אופנה או פרזנטור של מוצר- האנשים שמובילים את המפלגות והדעות הפוליטיות הם רק בובה של מצע לא מסודר. אל תבלבלו לי את השכל עם כל ה: "היי, אבל מה דעתך על המחסור ברופאים? ועל יוקר המחיה? ועל התחבורה בשבת?" זה לא מעניין אותי. אני פה בשביל שאפשר אחרת / רק לא ביבי / שמאל. חלש. / משחק מטקות עם גדי וילצ'רסקי / מדיח את לבני בשידור (מחק את החסר).

וזו בדיוק הנקודה השנייה, ואולי החשובה יותר להבנה של למה אני לא מצביע.

כי אין מצע. כלומר, יש מצע, אבל אין מצב שזה מה שהמפלגה הזאת באמת תעשה. כי מעבר לכל המסכים והסמלים והקריצות בקמפיינים, אתה יושב בבית ושואל את עצמך האם להאמין להם או לא? שזה די אבסורד, לא? כי הרי עומדים פוליטיקאים, נבחרי ציבור נקרא להם, מול מצלמה שמשדרת למיליוני אנשים ויותר ואומרים שהם הולכים לעשות X. ועדיין, קשה להאמין לא?

אבל… למה? למה שלא פשוט נאמין למה שהם אומרים? למה שלא נקשיב מעבר לכל הרעש והצלצולים ונשמע את המלים וההבטחות?

והתשובה, גם לשאלה הזאת, מאוד פשוטה: כי בתפיסה שלנו "פוליטיקאי" היא מילה נרדפת לשקרן (אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי בדיחת פוליטיקאי=שקרן, הייתי יכול כבר להעלים מס מזמן…) וזו אבן נגף שאנחנו חייבים למחוק. אחרת, רבותיי, לא תקבלו את הקול שלי.

כי האמת היא, שאני לא באמת יודע למי אני מצביע. כלומר, אני יודע למה אני מצביע, אבל לא למי אני מצביע. כי ראש ממשלה יכול להיות הכי משכנע שאפשר בזמן מסע הבחירות, כשלמעשה אנחנו נראה אין ואפס מהמלים שלו לכשייבחר. והאמת העצובה הזאת מובילה למקום אחד, ואחד בלבד. אתם יושבים? פוליטיקאי לא שווה נבחר ציבור. כן כן. פוליטיקאי הוא אמנם אחד מהעם ששם רגל בדלת של המערכת ומתייצב מולה עבורנו, אבל הוא לא באמת הנציג שלנו שם.

ואת זה, חבריי לקריאת דעה אלו, אפשר לשנות (כי אני, תקראו לי שוטה, לא אוהב לשמוט קרקע מבין הרגליים מבלי להציע אחת חלופית).

בואו נחסוך לכולנו זמן צפייה, כסף שמתבזבז למפלגות על סרטון בחירות וימים כלילות של חוסר בשינה מתוך ניסיון להתמודד עם שאלת ה"כנות" של המפלגה.

ככה זה צריך להתנהל:

אתה רץ לראשות מפלגה בכנסת? מזל טוב. תעבור בבקשה בבית המשפט העליון לחתימת חוזה בחירות מסודר. בחוזה זה אתה מתחייב לדברים מסוימים, בשלל הקטגוריות שיוצגו לפניך, ולמעשה פורש את המצע שלך שחור על גבי לבן. חוזה זה ייערך בהתאם לכללים מסודרים ויסועף בהתאם ובבירור לכל מפלגה באופן שווה.

"היי, רגע אחד", אתה שואל, "ומה קורה אם אני לא מצליח לשנות את X ל-Y כפי שרציתי וחתמתי פה?"

אהה, אין שום בעיה ידידי. כל עוד אתה ממציא לנו מסמכים, בשקיפות ציבורית מלאה, שאכן עמלת והזעת בכדי לעשות זאת ועדיין העלית חרס – הכל טוב ויפה. לא נשפוט אותך ואף נקפל את חבל התלייה. אבל, והיה ולא באמת עמדת במילתך – לפעול ולקדם תהליך שיוביל ל-Y, אזי שמיד – בכוח הציבור להוציא ממך את הכהונה ולהעבירה למשנה לך. וכן הלאה וכן הלאה, עד למקום ברשימה שיוחלט מראש על ידי וועדה משפטית, שכאשר מגיעים אליו אז או שמעבירים את ראשות הממשלה למפלגה השנייה בגודלה מהקואליציה, או שעורכים בחירות מזורזות חדשות (זוהי כמובן הצעה ראשונית, וודאי שיש מקום לתהות על אופן הביצוע).

מהלך פשוט זה מנטרל לחלוטין את בעיית האמינות במפלגות, כיוון שכולם עומדים חתומים מול מסמך מחייב. ממנו אי אפשר לסור ימין או שמאל (או מרכז קיצון). עכשיו אפשר להתרווח על הכורסא, להכין דף ועט ולקרוא למצע בחירות אמיתי (כן, אם אפשר שאת מצעי הבחירות יקריאו אנשים ניטרליים, זה יהיה אפילו משובח יותר).

וזהו, עד שנגיע ליום המיוחל שנוכל לבחור דרך למדינה, ולא רק פנים או שם של מפלגה, אני חושב שפשוט אשב ליהנות לי מיום החופש שהגיע לידי. אני חושב שאעשה בינג' לסדרה בנטפליקס. ממ.. אולי בית הקלפים…?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-מרץ 13, 2019 על ידי ב-כללי.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: