הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

סבלנות במאה ה-21

אלון אוריון מור

"מצרפת נודף הרעל המבעבע של הגזענות, באוסטריה – סכסוך לאומי, ובדרום אפריקה, עם קטן נשחט בידי ענק עצום". את המילים האלה כתב לאון טרוצקי  במאמרו "על אופטימיות ופסימיות", שפורסם בשנת 1901, לאות ציון בואה של המאה החדשה. מלבד האחרונה שבין דוגמאות אלו, שניתן אולי לנכס לסוריה אך לא לדרום אפריקה, לא נראה שכותרות השיח של החברה האנושית השתנו בהרבה. צרפת של שנת 1901 הייתה שקועה עד הצוואר בפרשת דרייפוס; ואילו בצרפת של היום, בלתי אפשרי לטעון, נוכח המספר הרב של הפיגועים והתקפות נגד הקהילה היהודית, שהמגמה השתנתה בהרבה. באוסטריה של שנת 1901, האימפריה הרב לאומית של בית הבסבורג השליטה את מרותה על עמים רבים ששאפו להיות בני-חורין בארצות מולדתם. באוסטריה של היום, מפלגת החירות האוסטרית, חברה מרכזית בקואליציה השולטת, מבקשת להשליט קו לאומני תקיף הנוגד להגירה ורב תרבותיות, יחד עם מדינות אירופאיות נוספות בכלל והונגריה בפרט, שבחוגים בין-לאומיים מסוימים כבר זוכה לכינוי "אוסטרו-הונגריה".

אמש, נרצחו אחד עשר יהודים בארצות הברית, במה שמתואר בתקשורת האמריקאית כאחד הפיגועים האנטישמים החמורים ביותר בתולדות מדינתם. נוכח ההתעצמות של פלגים נאו-נאצים בארצות הברית (בתעוזה אם לא בגודל), וכמות הנשק הגדולה העומדת לרשותם, לא מן הנמנע שנראה פיגועי חיקויי נוספים ואף גרועים יותר בעתיד הקרוב. בבריטניה הגדולה, מפלגת השלטון של ימים עברו מנהלת רומן פתוח עם עיקרון "סוציאליזם של טיפשים", הגורס, כי היהודים הם "עם בורגני" שפועל נגד מעמד העבדים. כמובן, הכול לכאורה, לא נאמרו דברים מסוג זה מילה במילה, אך מפרשיות חוזרות בגין התבטאויות אנטישמיות של חברי המפלגה והעומד ברשותה ("פנאטיים יהודים בעד טרמפ"…"ציונים לא מבינים הומור בריטי") נודף "הרעל המבעבע של הגזענות". גם בגרמניה של ימינו, הצללים של חוסר סובלנות ואף עקרונות חשוכים בהרבה מרימים את ראשם במיינסטרים הפוליטי, לראשונה מאז שנת 1945.

כשפניתי למלאכת כתיבת מאמר זה, דמיינתי אותו כדבר דעה תקיף בנושא "גל" האנטישמיות, שלפחות למראית עין, הולך ושוטף את המאה ה-21, וזאת לאחר שמיהרו להספיד את התופעה, כנראה בנאיביות מסוימת, לאחר השואה. הבנתי כי הייתי עושה עוול לרבים אחרים אם הייתי מתייחס אך ורק לאנטישמיות. בעוד נושא זה בולט מאוד בימים אלה נוכח הפיגוע בפיטסבורג. הפיגוע הוא בהחלט אינו מקרה הרדיפה היחיד החוזר לכותרות, נוכח גילויי חוסר הסובלנות ההולכים ומתעצמים בעולמנו המודרני. חוסר הסובלנות הינה תופעה גלובלית, ומטרותיה רבות ומגוונת; מהגרים, פליטים, מוסלמים, להט"בים, יריבים פוליטיים, יהודים, ועוד רבים אחרים. מי היה חושב, בשנת 1901, שמשבצת הזוועות, הרדיפות, ואי הסובלנות, אותה תפסה רוסיה הצארית בתקשורת דאז, תקום ותפתח סניפים מקומיים במערב. זה מה שקורה, ממזרח למערב, מצפון לדרום, בעולם עייף מחובות השלום.

"הכנע עכשיו, אידיאליסט פתטי, הנה אני, המאה ה-20 אליה המתנת בכל כך הרבה קוצר רוח, 'עתידך'. לא! עונה האופטימי הבלתי מעורער, את רק הווה". אלו הן המילים החיוביות בהן בחר טרוצקי לסיים את מאמרו הפסימי, מילים עליהן אני, לצערי, לא יכול לחזור. בשבילנו,  המאה ה-20 היא המאה של המלחמות, תקופה ששמה קץ לחלומות רבים, בהם לאידאליזם האוטופי של טרוצקי ורעיון מהפכת מעמד העובדים. אם ניתן להבין דבר מכמעט שני העשורים שחלפו מאז שנת אלפיים, אותה אני זוכר כתקופה מלאה תקווה, הוא שירח הדבש בינינו ובין המחר כבר עבר והוחלף בשגרה שהולכת ומתנתקת מהחלומות. נראה כי החברה האנושית, על אף שהיא משגשגת יותר מכל תקופה קודמת, מתרחקת יותר ויותר מהעתיד שהבטחנו לעצמנו, ומתקרבת לימי העבר שעליהם נכתב "לא עוד".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-אוקטובר 31, 2018 על ידי ב-כללי.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: