הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

כשזיכרונות קולקטיביים מתנגשים

יאיר גורני

זיכרון קולקטיבי משמעו זיכרון המשותף לכלל החברה. כלומר, העבר הנשאר בתודעתנו. הוא למעשה דימויים בעלי מבנה מורכב וסלקטיבי של האירועים שחווינו. אז מה קורה כאשר שתי חברות שונות חוות את אותם האירועים, אך זוכרות אותן אחרת? בעיני זה מה שמתרחש לנגד עינינו, במה שמכנה התקשורת "סערת החוק הפולני". החוק שאושר בחודש שעבר (פברואר 2018) על-ידי הפרלמנט (אך נכון להיום הוקפא) אוסר את האשמת פולין כמדינה או כקולקטיב באחריות לשואה. עבור ממשלת פולין החוק נועד להגן על שמם הטוב כאומה, אך עבור יהודים רבים זהו מדרון חלקלק העשוי להוביל להשתקה או השכחת זיכרון השואה. אך כיצד נוצרו הפערים?

בדומה ליהודים גם הפולנים רואים עצמם בתור הקורבן הנצחי. פולין חולקה על-ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה במאה ה-18, כ-3 מיליון פולנים (לא יהודים) הורעבו למוות או נרצחו במישרין תחת הכיבוש הנאצי, ורק לאחרונה, היא השתחררה מדיקטטורת החסות הקומוניסטית של הסובייטים. אולם הזיכרון הקולקטיבי הפולני עיצב תפיסה אחרת של השואה. הפולנים לומדים שהם עשו ככל שביכולתם להציל את היהודים. מדובר בתפיסה שככל הנראה תעורר גיחוך בקרב הישראלים, ואולי בצדק. האנטישמיות בפולין הייתה בשיאה בשנות ה-30, ומחקרים מודרניים חושפים מעשי הלשנה והרג שביצעו אזרחים פולנים כנגד שכניהם היהודים, במהלך ולאחר המלחמה, לרבות מעשי ההרג בידוובנה וקיילצה. לפי הערכתו (השנויה במחלוקת) של ההיסטוריון הפולני-אמריקאי יאן טומאש גרוס, כ-200,000 יהודים נרצחו במהלך המלחמה ולאחריה על-ידי שכניהם הפולנים.

Kielce_Monument

"מחקרים מודרניים חושפים מעשי הלשנה והרג שביצעו אזרחים פולנים כנגד שכניהם היהודים, במהלך ולאחר המלחמה"- האנדרטה על קבר נרצחי פוגרום קיילצה (1946), מאתר "ויקיפדיה", הועלה על-ידי יאיר ליברמן.

לצד זאת, כפי שמערכת החינוך בפולין הצניעה את חלקם של אזרחים פולנים בהרג יהודים, כך מערכת החינוך בישראל הצניעה את חלקם של פולנים אחרים בהצלת יהודים. מעטים הם הישראלים ששמעו על ארגון ז'גוטה שפעל בחסות ממשלת פולין הגולה, והציל עשרות אלפי יהודים. מעטים הם הישראלים ששמעו על חסיד אומות העולם יאן קרסקי, מראשי המחתרת הפולנית, שהיה הראשון ליידע את בעלות הברית על השואה. זאת בנוסף למעשי הצלה רבים של אנשי כנסיה, מחתרת ואזרחים נוספים מהשורה. בסופו של יום, כ- 6,700 פולנים הוכרו על-ידי "יד ושם" כחסידי אומות עולם. למעשה יותר מכל אומה אחרת. כמו כן, לפי הערכתו של ההיסטוריון האמריקאי ריצ'ארד סי. לוקאס, כ-450,000 יהודים הוחבאו או הוברחו על-ידי פולנים. אם כן, איזו פולין תחרט בזיכרוננו? זו של לוקאס או זו של גרוס? ייתכן ששתי ההערכות מרחיקות לכת, אבל אי אפשר להתעלם מהתובנה ששתיהן מייצגות זיכרונות קולקטיביים שונים.

קרסקי

"הראשון ליידע את בעלות הברית על התרחשות השואה" – חסיד אומות העולם ומראשי המחתרת הפולנית: יאן קרסקי (1914-2000). כל הזכויות שמורות © 2018 יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.

אני סובר ששורש הקונפליקט הוא ששני הזיכרונות נכונים (ולא נכונים) באותה המידה. חשוב לזכור שאת מחנות ההשמדה תפעלו בעיקר גרמנים, אוקראינים וליטאים ולפולנים לא היה חלק בהם. "ממשלה פרו-נאצית" פולנית מעולם לא קמה ו"המשטרה הפולנית" לרוב פעלה תחת איומים. כמו כן, עזרה ליהודים גררה אחריה גזר דין מוות למסייע ולמשפחתו. לפיכך, גם אם לאומה הפולנית אין "חפות קולקטיבית", יהיה אבסורדי באותה מידה לטעון שיש לה "אשמה קולקטיבית". יש לציין גם שהחוק לא חל על פעילות אקדמית או אומנותית. מנגד, אסור לנו כיהודים לשכוח את מעשי ההרג וההלשנות שבוצעו על-ידי חלק מהפולנים. קשה להאמין לאור התגברות האנטישמיות בפולין בשנות ה-30, שמעשים שכאלה היו זניחים. אומנם החוק לא אוסר להאשים פולנים כאינדיבידואלים, אך המצב בו אדם יאלץ לחשוב פעמיים כשהוא מדבר על העוולות, שמה הוא עובר על החוק, עשוי להוות מדרון חלקלק להשתקת האמת, ואולי גם "מודל לחיקוי" למדינות אחרות.

אם כן, כיצד עלינו לנהוג? אני סבור שקיימות שתי דרכים. הדרך הראשונה: דרך המונולוג, כלומר, דקלום קבוע של צד אחד של העובדות, תוך כדי התנצחות והתעלמות מהצד השני. זו הדרך שבה נהגו עד כה פוליטיקאים, אנשי תקשורת, וטוקבקיסטים רבים משני הצדדים. כפי שניתן לשער, דרך זו יוצרת את האפקט ההפוך, ולא משכנעת אף אחד. הדרך השנייה: דרך הדיאלוג. לאחרונה קמו ברשת קבוצות הידברות. אחת מהן היא "Polish-Jewish matters and the Holocaust- a Discussion group", קבוצת דיון הכוללת בתוכה יהודים ופולנים המתדיינים על ההיסטוריה בשיח מכבד המגשר על פערי הזיכרונות הקולקטיביים שלהם. כך מבינים שני הצדדים שהם משלימים זה את זה ומגיעים להבנה רחבה יותר. נראה שנכון להיום, עם הקפאתו של החוק, גם שתי הממשלות פועלות בדרך דומה בניסיון להגיע להבנות.

לסיום, בהתייחס למונולוג של הקומיקאי תם אהרון בקריאתו לביטול המסעות לפולין, מלפני שבועיים (08.03.18), בתוכניתו "פעם בשבוע". ניתן לראות סרטון על הכנת תלמידים למסע, שם היועצת מדגישה בפני תלמידים, שהמאבטחים לא יאפשרו להם ליצור שום קשר עם האוכלוסייה המקומית כי "גם היום לא אוהבים אותנו שם". מיד לאחר מכן ניתן לראות מחזה משעשע בו אותה קבוצת התלמידים נתקלת בשלושה פולנים שמנסים להבין מאיפה הם בעולם, ובתגובה "מתרגמת" אחת התלמידות: "הוא מדבר רעות על ישראל, אומר שאנחנו כלבים!", על כך הגיב אהרון: "אני מקווה שזה ברור שאני לא צוחק על הנערות… אני צוחק על האנשים שחינכו אותן".

תם אהרון.png

טוען שצריך לבטל את המסע לפולין- "פעם בשבוע עם תם אהרון".2017 © כל הזכויות שמורות לכאן – תאגיד השידור הישראלי.

לפיכך, מנקודת מבטנו, גם אם הביקורת על החוק מוצדקת, חשוב בעיניי שהיא תהיה עניינית וברורה, ולא תגלוש אל מרחבי הזיכרון הקולקטיבי שבחלק מן המקרים מוכתב לנו מלמעלה, לשימור תפיסת "הקורבן הנצחי". במציאות בה עשרות אלפי ישראלים פוקדים כל שנה את ברלין, קשה שלא לתהות, האם איננו מחפשים את דמות הנאצי בקרב עמים אירופאים אחרים? כחברה בריאה חשוב שנמצא גם את הדברים החיוביים שמאחדים אותנו, ולא נהיה מגובשים רק סביב המחשבה שאנו ממשיכים לחיות פה היום בגלל האנטישמיות והיטלר. הסתכלות מפוקחת על האירועים, לצד שימור המורשת התרבותית של הקהילות, עשוי להוות תפנית חיובית עבור איחוד הפלגים בחברתנו מחד, והסברת זיכרון השואה בעולם מאידך.

2 תגובות על “כשזיכרונות קולקטיביים מתנגשים

  1. יולי לוין
    מרץ 20, 2018

    כל הכבוד . כתבה נפלאה שמציגה את שני הצדדים של המטבע ונותנת פתרון אפשרי על ידי הצגת.קבוצה המחברת בין יהודים לפולנים. כתיבה נפלאה , תמונות.שמלוות טוב את התכנים בכתבה . תמשיך לכתוב

    אהבתי

  2. Yarenn Šagor
    מרץ 20, 2018

    רק שכמוּבן אפשר גם להיוֹת פוֹלני ויהוּדי בוֹזמנית

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-מרץ 19, 2018 על ידי ב-תקשורת פוליטית.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: