הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

מעגל הקסמים של הבורות

אמיר הרשקוביץ

כשכוח אפל שהוכנע בעבר, מאיים לאחד חפצים בעלי כוח עצום ובכך להשמיד את האנושות כולה, מתאחדים גיבורים מפלגים שונים, יצורים מיתיים ופנטסטיים על מנת להילחם בו. על אף הקושי והשוני ביניהם הם הורסים את החפצים המסוכנים ומשמידים סופית את הרשע נגדו נלחמו. יש לכם כבר סיפור כזה בראש? אולי סרט? אם הלכתם לראות את הסרט "ליגת הצדק" החדש אולי חשבתם שעליו דיברתי, אכן זהו קו העלילה המדויק שלו. אבל ייתכן שחשבתם גם על אינספור יצירות אחרות.

למעשה קו עלילה זה או חלקים מרכזיים ממנו מופיעים בחלק גדול מאוד של היצירות הספרותיות, טלוויזיוניות והקולנועיות של ימינו, בייחוד בז'אנר הפנטזיה והמדע הבדיוני, ובלב ליבם של האפוסים הגדולים של המאה האחרונה. למשל, בשר הטבעות – גמדים, אלפים, הוביטים ובני אדם מאחדים כוחות נגד רשע אולטימטיבי ומונעים ממנו להתאחד עם טבעת הכוח שלו לאחר שהוכנע לפני אלפי שנים. בהארי פוטר; קוסמים, ענקים, דובוני בית וקנטאורים מאחדים כוחות בלחימה בוולדמורט – רשע אולטימטיבי שיוכל לנצח את המוות אם יהיה בעליהם של אוצרות המוות ואף השתמש בחפצים שונים לאחסן פיסות מנשמתו. גם הוא כבר נחשב למובס בעבר ושב לאחר מכן. השטאנץ חוזר על עצמו במגוון ספרים וסרטים שונים: בגברים בשחור, האלמנט החמישי, ג'סיקה ג'ונס, רד ועוד.

זהו לא דבר חדש או רע כאשר ישנה סוגה ספרותית, או מבנה ספרותי החוזר על עצמו ומהווה בסיס לסיפורים שונים. כל ז'אנר שהתקיים בעבר חזר על עצמו פעמים רבות. הטרגדיה היוונית – נועדה להדגיש את ההיבריס והתכונות הרעות של האדם המביאות למפלתו. משלים, נועדו ללמדנו לקחים קטנים ויומיומיים ומנתבים אותנו להתנהגות בריאה ונכונה. הסיפור הקצר, מלמד אותנו על סוגיות חברתיות ומהווה ביקורת על הדרך בה אנו בונים את העולם שלנו.

זו לא הפתעה אם כך, שגם בDC הבינו את הנוסחה המקובלת בימינו והחליטו ליישם אותה על סרטם האחרונים. רק שבניגוד להארי פוטר ושר הטבעות, שחולקים את אותו מבנה, המוצר שמתקבל הפעם דל בהרבה. שר הטבעות, שנכתב בין השנים 1937 – 1949 מכיל מיתולוגיות מעמים שונים, עוסק בסוגיות פילוסופיות וקיומיות רבות כמו האדם מול החברה, עריצות וחופש ושימור הטבע אל מול התיעוש. הגיבורים ביצירה הזו נאבקים בקנאה, יוהרה ותאווה ולמעשיהם יש מחיר. הספר משקף גם את חוויותיו של המחבר אל מול שתי מלחמות עולם. הגיבור שמתמודד עם זוועות על אנושיות לא יכול לחזור בסוף הספר לחיים רגילים ופשוטים – מה שמלמד אותנו על המחיר שמשלם האדם על הזוועות שקורות בעולם. בהארי פוטר ישנו עיסוק בגזענות – טהורי דם לעומת אנשים "מלוכלכים", עיסוק בחופש לעומת עריצות, ציות לעומת אידיאלים והקרבה. רבים בספר משלמים מחיר על הרצון בחירות בחייהם. אפילו דמות הרשע היא דמות מורכבת ולא חד גונית.

לא כך הדבר כשמתעסקים ב"ליגת הצדק". מדובר פה במוצר סכריני ריק מתוכן השינויים בפרטים מהפורמט הם קוסמטיים בלבד ומהווים מתיחת פנים לאותה פרדיגמה סינמטית ישנה. המסרים של הדמויות סובבים סביב אהבה ושיתוף פעולה. לכאורה מסר חיובי אבל בסופו של דבר גם המסר הזה נותר ריקני כאשר אין שיח אמיתי עליו או שאינו נבחן. מה צריך להפריע לנו בסיפור הזה כל כך? מדוע אני מגדיש את הסאה?? אולי משום שהעולם שלנו אינו חף מבעיות וקונפליקטים אמיתיים ולפי העיסוק בסרט נראה שאנחנו יכולים לנתק מסרים עמוקים או שיח על קונפליקטים אלו מהיצירה ומהתרבות הפופולרית. עבורי זהו מדרון חלקלק לעבר אי – תוכן. מה שמפחיד אותי במקרה זה היא המחשבה שאולי אין לנו מה להגיד יותר. או שיש לנו אבל אנחנו לא מדברים עליו באמת. הסרט משקף את האידיאולוגיה של יוצריו – הכנסת אי-תוכן למרכז הבמה ביצירת קונפליקט מעושה וחיצוני לעולם שעדיין מספק את הזיכוך שבסוף הסרט אשר מגיע עם הניצחון על הרע האולטימטיבי והמוחלט. הפלטפורמה לעשיית רווח עובדת, ההמונים מרוצים נקודתית לכאורה אפשר להתעלם מבעיות אובייקטיביות במציאות. קא–צ'ינג. אסקפיזם במחיר של 40 ₪ לסרט.

15058758268_eb818516c0_z

החלק הבעייתי כאן, הוא אפילו לא האסקפיזם כמו שהוא המסר העובר אלינו והלאה לדורות הבאים. ברגע שמיצבנו טוב אולטימטיבי שנלחם נגד רע אולטימטיבי שאינם מעוגנים במציאות, אנחנו מלמדים שככה נראה העולם. אם האמנות אמורה להראות גם את המציאות או ללמד אותנו עליה, לבקר אותה ולהפוך אותנו למודעים לפחות לבעיות העולמיות; כאן אנחנו מעדיפים לפטור את עצמנו מאחריות לעולם כפי שהוא, מורכב ולא חד משמעית טוב או רע. אם אני טוב אז מי שלא מסכים איתי בהכרח רע. אז אדם שלא חולק את האמונות שלי או מתנגד אליי הוא רשע בהכרח, הדעות שלו רעות בהכרח ואין להן לגיטימציה. לכן, אין לי צורך לשמוע אותן ויותר מכך יש לי חובה למנוע ממנו להשמיע אותן. בדיוק כך אנחנו מקבלים את התגובות ההיסטריות של צעירים שאינם יכולים להתמודד עם דעות שונות משלהם היום ומונעים שיח אמיתי, התמודדות עם בעיות קונקרטיות ומעדיפים לקבור את הראש בחול במקום להתמודד עם החיים.

בעיה נוספת היא יצירת התוכן. אם קודם לכך עסקתי בשימוש בעלילה גנרית לסיפורים שונים אז בשנים האחרונות אנו רואים עלייה במספר הטקסטים, הסדרות והסרטים המחודשים. אין לנו תוכן חדש לספק ולכן אנו עושים ספין – אופים אין סופיים ומפיקים מחדש את אותו תוכן. זה לא מפתיע אם כך, שבחמש עשרה השנים האחרונות יצאו שלושה עיבודים שונים לסרט ספיידרמן – שלושה סרטים לעיבוד הראשון, שניים לעיבוד השני וכעת אחד חדש שיתחיל כנראה שרשרת חדשה של סרטים בעיבוד השלישי. מדובר פה רק על דמות אחת שהופיעה עוד קודם לכן בסדרות מצוירות ואף בחוברות קומיקס מחודשות ומקוריות. הפופולריות הגואה של הסרטים הללו מפחידה אותי כי היא מעידה על עד כמה הפרדיגמה הסינמטית הנוכחית אותה אמצנו בעייתית. הפסקנו לייצר תוכן בעל משמעות. הפסקנו לחקור. אנחנו לא עוסקים בסיפורים של האדם מול הטבע, לא ביקורת על החברה, לא עוני, לא מוות, עבדות, ניצול, הרנדומליות של הקיום ואפילו לא כפירה בדת. רק צעידה מתמדת לעבר צריכה של מסרים ריקים שרק מקטינים לנו את המחשבה בתהליך היזון חוזר ללא סוף.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-דצמבר 6, 2017 על ידי ב-תרבות ובידור.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: