הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

הון-שלטון והמירוץ לעיתון

דוד פישזון

אתחיל בגילוי לב, מאמר דעה זה נכתב לפני מספר חודשים עבור הבלוג שלי. אך, בשלב מסוים החלטתי לא לפרסמו. חשיפתה של פרשת ביבי-נוני הפיחה במאמר רוח חיים חדשה. הפרשה שבה נחשפו פרטים המעידים על כך שראש ממשלת ישראל, בנימין (ביבי) נתניהו, ובעלי "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, קיימו פגישה בה הוצע לכאורה על ידי אחד מהצדדים, כי ראש הממשלה יקבל סיקור חיובי בעיתון "ידיעות אחרונות", וככל הנראה גם בשלוחותיו האחרות, תמורת הגבלת פעילותו של העיתון החינמי "ישראל היום". תופעת קשרי הון-שלטון-עיתון במחוזותינו היא ללא ספק פסולה, שכן היא מעידה על כך שלגופים אלה יש זכות לנהל ביניהם עסקים על חשבונו של הציבור. בנקודה הזאת מתחילה גם הביקורת שלי על אופן התנהלות התקשורת במדינת ישראל – היותה כרוכה יחדיו עם השלטון.

התקשורת הישראלית משולבת עמוק בגופי השלטון. מקובל לחלק את העוצמה הריבונית לשלוש – הרשות המבצעת היא הממשלה על שלוחותיה, הרשות המחוקקת היא הכנסת, והרשות השופטת היא מערכת בתי המשפט. על אלו, ניתן להוסיף את התקשורת המכונה לעיתים "הרשות הרביעית", רשות חסרת שם ומעמד. האמת היא שהתקשורת לא אמורה ולא צריכה לתפקד כרשות. אין לה עניין לשמש כזרוע שליטה על הציבור. אם כבר, עיקר עניינה הוא לתווך בין השלטון לבין הציבור. לכן, עדיף לכנותה "הרשות המתווכת", במידה ואנו מתייחסים אליה כלאחד מאיבריו של השלטון.

מי שמחזיק בתפישה, שהתקשורת היא הרשות הרביעית, בין אם בתום לב ובין אם בזדון, נאלץ להסכים עם הקביעה שלשלטון יש זכות ללא עוררין לשלוט במידע, בתיווכו ובאופן הפצתו. הרי אם התקשורת ממלאת פונקציה של רשות, היא חלק מהשלטון ונכנסת תחת חסותו. התקשורת, במצב זה, אינה חופשית ובכך היא מונופול בידי השלטון ואין לאף אחד מלבדו את הרשות לנהל ו/או לפקח על תפקודה.

המידע אינו חופשי כשהוא מוגבל על ידי השלטון. אין זה משנה אם השלטון מתיר, כיום, לערוצים 2 ו-10 לבקר את פעילותו, מכיוון שאף אחד לא יודע מה יתרחש מחר. ייתכן שראש הממשלה יעדיף להפסיק את שידריו של ערוץ חדשות מסוים, או שיבחר ראש ממשלה שאינו רואה בעין טובה את מה שמתרחש בתקשורת והוא לא יאפשר לתכנים מסוימים להשמע ולהראות במרחב הציבורי.

israel_hayom_campaign

מסע הפרסום של "ישראל היום" נגד ניסיון החקיקה לתיקון פקודת העיתונות שכוון נגדו (צילום: דוד שי)

בישראל, שידורי הטלוויזיה והרדיו מפוקחים על ידי הממשלה באמצעות המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. העיתונות המודפסת גם מפוקחת מתוקף חקיקה ארכאית ודרקונית מימי המנדט שמטרתה הייתה להגביל את חירויות יהודי היישוב. התחום היחידי שעוד לא נתפס על ידי השלטון הוא האינטרנט. השלטון מגדיר אותו "פרוץ" ו"פראי", כשטח שומם שיש לכבושו על מנת ליישבו. כבר כעת, אנו רואים כיצד מתכננים אי אילו חברי כנסת בעלי מוסר פוריטני גבוה לקדם את הסדרת הפיקוח על האינטרנט בחוק. תחילה בטיעונים של מוסר, ובהמשך הסדרה איטית וזוחלת עד להקמת הרשות לפיקוח על המרשתת, שתקבע למי מותר לפתוח אתר אינטרנט ולמי אסור, ומהם התנאים וההגבלות החלים עליו.

העובדה שביבי ונוני ניהלו ביניהם, לכאורה, עסקים לא כשרים בלשון המעטה היא סימן נוסף לתלות של התקשורת בשלטון. "ידיעות אחרות", שכנראה אינו מסוגל להתחרות ב"ישראל היום", אינו מבקש שיתירו את הרסן מעל התקשורת. הוא פונה לראש הממשלה על מנת שיגביל באמצעות חקיקה את "ישראל היום". הוא גם מבקש מהמחוקקים והשרים, לעשות ככל שביכולתם על מנת להגביל את התקשורת.

אם נזכר בכך שביבי הלך לבחירות 2015 כדי שהחוק שכוון כנגד "ישראל היום", שאסר על תפוצה של עיתון חינמי לא יחוקק בכנסת. נבין שאופן התנהלות התקשורת בישראל נהפך לכלי נשק במלחמה של המדינה כנגד התקשורת ושל קבוצות בתקשורת כנגד קבוצות מתחרות. בעוד שהנפגעים האמיתיים במלחמה הם הציבור. פגיעה בכלי תקשורת מסוים, פוגע בציבור מסוים בחברה ומגביל את זכותו להביע את דעתו בנושאים הבוערים לו.

בשורה התחתונה, מה שיש לעשות, לדעתי, זה להתיר לתקשורת להתנהל באופן חופשי וללא תלות בשלטון, כך שפרשיות כמו פרשיה זו לא יהיו אפשריות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-פברואר 27, 2017 על ידי ב-תקשורת פוליטית.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: