הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

אם אתה לא יכול לנצח, תוריד ת'רמה

ערן אמסלם

בעשורים האחרונים מצביעים חוקרי תקשורת רבים על מגמות "אנטי-אינטלקטואליות" בשיח הפוליטי במדינות המערב. אותם חוקרים מדגימים כיצד האופן בו פוליטיקאים מדברים בפומבי על נושאים פוליטיים – הן בנאומים הפונים לאזרחים והן בדיונים פנים-פוליטיים, למשל בפרלמנט – הפך להיות פשוט וחד-מימדי יותר משהיה בעבר. היבט נוסף של התופעה הוא הנטייה של פוליטיקאים לאמץ משלב ״דיבורי״ ו״סלנגי״ יותר מבעבר, בו נהגו לדבר באופן ״אינטלקטואלי״ ובמשלב גבוה יותר.

לאור חשיבותם של נאומים פוליטיים ככלי בידי פוליטיקאים לעצב את דעת הקהל, אותם חוקרים מתמקדים בניתוח המורכבות הרטורית של תקשורת פוליטית. מדובר במשתנה שניתן למדוד בכל מיני דרכים, למשל באמצעות מדידת אורך המשפטים הממוצע, אורך המילים הממוצע, הנטייה להשתמש במילים מופשטות, התייחסות למספר מימדים שונים הרלוונטיים לנושא אחד, ועוד. כך, למשל, נמצא שבעוד שנשיאי ארה״ב במאה ה-19 נשאו נאומים ברמת קריאה ממוצעת של תלמידי קולג׳, כדי להבין את נאומי הנשיאים בעשורים האחרונים מספיק לסיים כיתה ח׳. עוד מראים אותם מחקרים שהירידה במורכבות רטורית של פוליטיקאים הופכת לתלולה במיוחד בעת משברים פוליטיים ובזמן מערכות בחירות.

בדוקטורט שלי, שנכתב בהנחיית פרופ׳ תמיר שפר, אני מנסה, בין היתר, להבין מהו תפקידה של תקשורת ההמונים בתהליך הזה. במחקר ראשון, שכתיבתו הושלמה לאחרונה, ניסינו להבין כיצד מוטיבציה של פוליטיקאים להיות מסוקרים במדיה משפיעה על המורכבות הרטורית שלהם. את המשתנה ״מוטיבציית מדיה״ מדדנו בשתי דרכים. ראשית, ברמת המערכת הפוליטית, גילינו שיש מדינות מסוימות (ישראל ביניהן) שמעודדות פוליטיקאים להשתמש במדיה כמשאב אסטרטגי פוליטי הרבה יותר מאשר מדינות אחרות. שנית, ברמת הפוליטיקאי האינדיבידואל, מצאנו (ואנחנו לא הראשונים להראות זאת) שיש פוליטיקאים שמחפשים את המדיה הרבה יותר מאחרים ושמאמינים יותר מאחרים בכוחה להשפיע על פוליטיקאים אחרים ועל אזרחים.

העימות הרפובליקני 2016 (גייג' סקידמור)

העימות הרפובליקני 2016
(גייג' סקידמור)

ממצאי המחקר הראו שבמדינות בהן המדיה מהווה משאב פוליטי מרכזי, מוטיבציה גבוהה של פוליטיקאים להיות מסוקרים מובילה אותם לפשט ולשטח את הנאומים הפומביים שלהם. אנחנו מראים שפוליטיקאים לא מדברים בצורה פשוטה וחד-מימדית כי הם לא חכמים או לא משכילים, כפי שרבים (מדי) נוטים לחשוב. לטענתנו, הם עושים זאת באופן אסטרטגי, מתוך הבנה שעיתונאים – והציבור – מחפשים מידע פשוט, בהיר, קצר וחד-משמעי ככל הניתן ונוטים להתרחק ממידע עמום ומורכב שניתן לגזור ממנו משמעויות רבות. לצורך העניין, קל הרבה יותר להבין – ולסקר – את הסיסמה הקליטה ״מושחתים נמאסתם״ מאשר את האמירה המסועפת ״חלק מהפוליטיקאים מושחתים, אבל חלקם לא, ויש לפחות שלושה פתרונות אפשריים לבעיית השחיתות שאנחנו חייבים לנסות״.

הממצא שלנו בדבר ההעדפה של המדיה לפשטות אינו חדש, ולמעשה חוקרי תקשורת מציגים את הטענה הזו ביחס ל״ערכי חדשותיות״ מזה כמה עשורים. אבל הממצא בדבר השפעת המדיה על האופן שבו פוליטיקאים מדברים בפומבי כבר משמעותי הרבה יותר. הוא מראה שכאשר המדיה החדשותית דומיננטית במרחב הציבורי – וכאשר פוליטיקאים מבינים זאת ומנסים לנצל זאת – יכולה להיות לתקשורת ההמונים השפעה משמעותית על רמת הדיון במרחב הציבורי. וזו כבר סיבה אמיתית לדאגה.


כותב המאמר הינו דוקטורנט ומתרגל במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, החוקר את ההשלכות והמורכבות האינטגרטיבית של השיח הפוליטי והתקשורתי.

ניתן ליצור עימו קשר במייל: eran.amsalem@mail.huji.ac.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-ספטמבר 26, 2016 על ידי ב-תקשורת פוליטית.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: