הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

המדינות לתאגידים הדיגיטליים: שיחת יחסינו לאן

יאיר גפן

אחרי רצף הפיגועים שליווה אותנו בסוף השבוע הקודם וגבה את חייהם של שני ישראלים, יצא השבוע השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, למתקפה נגד מארק צוקרברג בתכנית "פגוש את העיתונות". ארדן הגדיל לעשות ואמר שחלק מדמם של הנרצחים על ידיו של צוקרברג. האמירה הזאת מעניינת, וצריך להבין למה.

הסיבה הראשונה היא המשמעות הנסתרת שנמצאת בין השורות: ארדן מודה למעשה באוזלת ידה של מדינת ישראל, על מנגנוני הביטחון השונים שלה, לנטר ולפקח את השיח ברשתות החברתיות. ארדן הגיע למסקנה שצוקרברג בין האחראים לפיגועים, בין היתר, בגלל שהמחבל שרצח את הלל יפה אריאל בת ה-13 בשנתה תמך במחבלים שביצעו פיגועים אחרים והביע את רצונו למות מות קדושים בפייסבוק. באמירה הזאת, השר האמון על משטרת ישראל מודה מעל גלי האתר שהשיח ברשתות החברתיות לא נמצא בפועל במסגרת אחריות המדינה – אלא באחריות החברה המסחרית שמפעילה את הרשת החברתית.

head-1250004_960_720

אילוסטרציה

הדברים הללו חושפים למעשה את מערכת היחסים שבין מדינת הלאום המודרנית – ולא רק ישראל – לבין תאגידי תקשורת. דוגמא בולטת נוספת למערכת היחסים המורכבת הזאת הייתה הפיגוע בסן ברנרדינו מוקדם יותר השנה, אז כוחות הביטחון האמריקאיים דרשו מחברת אפל לפרוץ את מכשיר האייפון של אחד המחבלים. אפל סירבה לדרישה, וב-FBI נאלצו בלית ברירה לשלם מיליון דולר לחברה חיצונית כדי לפרוץ את המכשיר. בצעד נדיר, וסימבולי משהו כאקט של סולידריות, התייצבו תאגידי תקשורת נוספים לימין החברה עם התפוח בנימוק שהדרישה הזו היא סכנה לפרטיותם של המשתמשים. ושום מילה על הנזק הכספי שייגרם לאותם התאגידים.

הסיבה השנייה היא הגיחוך המסוים באמירה, שהרי על אותו משקל ניתן להאשים את ממציא הטלפון בפיגוע שתוכנן באמצעות שיחת טלפון, או להאשים את חברת סוני בכך שלא הצליחה לנטר ולסכל את הפיגועים בצרפת שתואמו ותוכננו בצ'אט באמצעות קונסולת המשחקים פלייסטיישן. לפייסבוק יש מעל מיליארד וחצי משתמשים, או בשם אחר: צרכנים. הכוח הצרכני שלנו בא לידי ביטוי בפרסומות ובשירותים שאנחנו מקבלים על עצמנו בגלל שהמוצר "חינמי". אבל הוא לא בחינם, רחוק מזה: אנחנו משלמים בזכויות הפרט שלנו שאנחנו מקריבים על מזבח מהפכת המידע. כמאמר המשפט הידוע: אם אתה לא משלם, אתה המוצר.

זה לא סוד שבפייסבוק יודעים עלינו יותר ממה שהמדינה שלנו יודעת עלינו – הרבה יותר. זה גם לא סוד שפייסבוק היא חברה מסחרית, המונעת מכסף ומהשאיפה לרווחה כלכלית. התאגידים הללו אינם תלויים בחוק של מדינה ספציפית כזו או אחרת – גם לא הכלכליים, כפי שמעידה התחמקות השיטתית שלהם מתשלום מס.

המקרה האמריקני היא לא פגיעה רק בזכויות הפרט: לו אפל הייתה מסכימה לדרישת ה-FBI, היא הייתה יוצרת תקדים שבו גופי הביטחון יכולים חדשות לבקרים לדעת עלינו הכל. למה הכל? הם יודעים כל מה שאנחנו עושים סביב הסמארטפון והמחשב הנייד, ומשתמשים במידע הזה כדי לכוון אלינו פרסומות מתאימות יותר. המדינה, לעומת זאת, לא יכולה – חוקית – לעשות את זה בלי צו בית משפט. מה שמותר לצוקרברג ללא אישור מיוחד – אסור לראש ממשלה. נקודה מעניינת למחשבה.

hands-1167617_960_720

אילוסטרציה

אם כן, המשמעות היא שיש אמת באמירה של ארדן: תאגידי התקשורת הולכים וצוברים כוח על חשבונן של המדינות המודרניות, המוצאות עצמן חסרות אונים מולם. קשה, ואולי אפילו על סף הבלתי אפשרי, לנחש מה צופן לנו העתיד – אבל דבר אחד בטוח: המאבק שמתנהל מאחורי הקלעים בין המדינות והתאגידים פוגע בנו יותר משהוא פוגע במדינות, כי זכויות הפרט שלנו הן אלה שהפכו לכלי משחק. כלי ניגוח.

ככל שקרב הענקים הזה יימשך, זכויות הפרט ייפגעו יחד עם הזכות לביטחון קולקטיבי. עד שהקרב יוכרע ביום מן הימים, ומערכת היחסים של המדינות עם התאגידים תהיה ברורה ומוגדרת (אם בכלל), חייב להתוות דרך ביניים כלשהי, חלוקת תפקידים אם תרצו. בין אם האחריות תוטל על התאגידים ובין על המדינות, מישהו צריך לעשות את זה. מי? ימים יגידו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-יולי 11, 2016 על ידי ב-טכנולוגיה וחברה, תקשורת פוליטית.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: