הפורום

עיתון החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית – סטודנטים מדברים על תקשורת. בלי צנזורה ובלי בושה.

מצחיק, מחכים – ובעיקר מכעיס: מה גורם לג'ון אוליבר להצליח?

ארנת כהן

באפריל 2014, עלתה לאוויר ב-HBO סדרה חדשה בהגשתו של הקומיקאי הבריטי ג'ון אוליבר. אוליבר התפרסם כ"כתב" בתוכנית הסאטירה "The Daily Show" של ג'ון סטיוארט, ובמהרה הוכיח אוליבר שגם הוא אינו מפחד לעסוק בנושאים רציניים בצורה מצחיקה. למעשה, תוכניתו של אוליבר הצטיינה כל כך בתחומה עד שהוענק לה פרס פיבודי היוקרתי, המוענק להישגים מרשימים בתקשורת המשודרת.

מדי שבוע מעלה אוליבר בתוכניתו מונולוג ארוך העוסק בנושא רציני מאוד – עונש המוות, חופשות לידה בתשלום ותשתיות הן רק דוגמאות – בו שילב שלל דוגמאות וכמובן בדיחות. מדי שבוע הועלו הקטעים, שאורכם הממוצע הוא מעט יותר מ-16 דקות, לעמוד היוטיוב של התוכנית – שם זכו ללמעלה מ-5 מיליון צפיות, 90,000 שיתופים בפייסבוק ו-9,000 שיתופים בטוויטר בממוצע.

ג'ון אוליבר על עונש המוות, מתוך ערוץ היוטיוב הרשמי

מחקרים בתחום הוויראליות מלמדים כי כדי שסרטון יהיה ויראלי עליו להיות קצר, מצחיק וחובבני, וכי לרוב מעורב בסרטונים כאלה אלמנט "חמוד" ו/או מוזיקלי. סרטוניו של אוליבר לא ממש עונים להגדרה הזו: הם מקצועיים, ארוכים, ועל אף שהם ללא ספק מצחיקים – הם לא "חמודים" ולעיתים נדירות כלול בהם אלמנט מוזיקלי. מנגד, מחקרים בתחום שיתוף חדשות מעלה כי אחד המנבאים העיקריים לשיתוף כתבות הוא הרגש שהן מעוררות: רגשות "מעוררים", כמו כעס, יובילו לשיתוף, לעומת רגשות "לא-מעוררים", כמו עצב.

כדי לבחון מה מנבא הצלחה של סרטון של ג'ון אוליבר נעשה ניתוח תוכן כמותני: 43 סרטונים נותחו לשלל משתנים, בהם כמות הפעמים בהן צחק הקהל בסרטון; עד כמה נושא הסרטון רלוונטי למדינות מחוץ לארה"ב; עד כמה עובדות מציג אוליבר בקטע; האם בסרטון יש שבירה של המונולוג (באמצעות קטע מוזיקלי או טריילר פיקטיבי, למשל); והאם הסרטון מכעיס או לא. מהניתוח נמצא כי המנבא היחיד – היחיד! – לעד כמה סרטון יהיה פופולרי (משתנה שכלל בתוכו הן צפיות והן שיתופים) הוא האם הסרטון מכעיס או לא.

הממצא הזה מעניין במיוחד לאור העובדה שאוליבר, כמו סטיוארט לפניו, שב ומתעקש כי הוא קומיקאי ולא עיתונאי. עם זאת, המחקר מראה כי הצופים בתוכנית מתייחסים לקטעים בה כמו לקטעי חדשות: הם משתפים לא את מה שהכי מצחיק אותם או את הסרטונים שכוללים בתוכם אלמנט מוזיקלי או אמנותי אחר, אלא את הסרטונים שעוררו בהם כעס – בדיוק אותו משתנה שקובע אם ישתפו את הכתבה שקראו בניו יורק טיימס.

ג'ון אוליבר על תשתיות, מתוך ערוץ היוטיוב הרשמי

מבוסס על עבודת הסמינר "It's the Anger, Stupid!: Anger as the Predictor of Popularity in 'Last Week Tonight' Clips" בהנחיית ד"ר קרן טננבוים-ויינבלט. לקריאת העבודה המלאה, ניתן ליצור קשר עם ארנת כהן: cohen.ornat@gmail.com

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-יוני 11, 2016 על ידי ב-תרבות ובידור.

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: